החלטה בתיק בש"א 5868/08

1.         לפניי בקשה להפחתת עירבון בסך 20,000 ש"ח שהושת על המבקשת להפקיד במסגרת ערעור שהגישה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת א. כהן), בת.א. 52696/06, בש"א 181244/07, מיום 21.1.08., שסילקה על הסף חלק מעילות התביעה של המבקשת ומהווה פסק דין חלקי בעילות אלו. זאת, לבקשת המשיבות, הן הנתבעות בהליך הנ"ל (להלן - ההחלטה). כן העמיד בית המשפט את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד על סך  3000 ש"ח בצירוף מע"מ, בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.   

2.         לטענת המבקשת, גובה העירבון שנקבע הינו חסר פרופורציה להוצאות התיאורטיות שעלולות המשיבות לשאת בהליך זה ומכאן בקשתה להפחתת העירבון, אשר אליבא דידה אינו צריך לעלות על 3000 ש"ח, בהתאם להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה נשוא הערעור.

את בקשתה תמכה המבקשת בשני נימוקים עיקריים. הראשון, הינו העובדה הנטענת לפיה מדובר בהליך ערעור שאינו מורכב - במסגרת בקשת הסילוק על הסף הוגשו שלושה כתבי בי-דין בלבד והחלטת בית משפט קמא ניתנה על בסיסם ללא דיון או סיכומים. בהתאם, טענה המבקשת, כי גם הדיון בערעור צפוי להיות קצר ופשוט בהשוואה לערעור על פסק דין הניתן בסיומו של הליך מלא. כמו כן, טענה, כי השאלות הטעונות הכרעה הינן פשוטות מבחינה עובדתית ומשפטית כפי שניתן להיווכח מכתב הערעור המחזיק ארבעה עמודים בלבד.    

3.         הנימוק השני נוגע למידת מעורבותן של המשיבות בערעור. ככל שגובה העירבון נקבע בהתאם למספר המשיבות בערעור, הדגישה המבקשת כי ההליך נשוא הערעור נפתח על ידי המשיבות 1 ו-2 במשותף, אף כי על ידי באי כוח שונים, וכי ניהולו במשותף יוביל להקטנת הוצאותיהן. בנוסף, המשיב 4 הוא מנכ"ל המשיבה 3 והם מיוצגים על ידי ב"כ משותף, מה עוד ששניהם שימשו כמעין "משיבים פורמליים" במסגרת בקשת הסילוק ולפיכך ברי כי גם מעורבותם במסגרת הערעור תהיה פחותה בהתאם.    

4.         המשיבות 1 ו-2 בתגובותיהן, הזהות במהותן, התנגדו לבקשה.

לטענתן, אף אחד מנימוקיה של המבקשת אינו מהווה עילה להפחתת עירבון על פי הדין. המבקשת כלל לא טענה כי מצבה הכלכלי קשה באופן שאינו מאפשר לה לעמוד בהפקדת העירבון וממילא לא פרשה תשתית עובדתית להוכחת טענה כנ"ל, וכן לא טענה דבר וחצי דבר לעניין סיכויי הליך הערעור להתקבל. בנסיבות אלו, כאשר המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שני התנאים הבסיסיים והמצטברים שנקבעו בפסיקה לצורך הקטנת עירבון, יש לדחות בקשתה. למעלה מן הצורך, ציינו המשיבות כי גובה הערובה הינו ריאלי ביחס להוצאות הצפויות להם במסגרת הערעור דנן - היערכות לקיום דיון בהליך, הכנת עיקרי טיעון לקראתו והגשת סיכומים בסופו.

5.                  המשיבים 3 ו-4 לא הגישו תגובה לבקשה דנן.

6.         בתשובתה לתגובות הנ"ל ציינה המבקשת כי המשיבות הגישו תגובות הכוללות טענות בלתי רלוונטיות בהתייחסן באופן מוטעה לבקשתה כבקשה לפטור מעירבון, שעה שעסקינן בבקשה להפחתת עירבון בלבד. כך גם הפסיקה עליה הסתמכו המשיבות בתגובתן עניינה בבקשות למתן פטור מעירבון ולפיכך הינה בלתי רלוונטית לבקשה דנן.

לטענתה, מאחר שקביעת עירבון נעשית מבלי שנערכת בשלב הראשוני בדיקה של כל מקרה לגופו, פתוחה הדרך בפני הצדדים להשיג על קביעת גובה העירבון וזאת בהתאם לתקנות 430 ו- 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") ולהלכה הפסוקה בעניין זה.

7.         לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי במובן זה שסכום העירבון יופחת, אולם הוא יועמד על 12,000 ש"ח ולא כשיעור ההפחתה המבוקש בבקשה.

8.                     אכן, לאחר שהודע לבעלי הדין אודות קביעת גובה העירבון בתיק, מאפשרת תקנה 430 לצד המעוניין בכך לבקש שהדבר יובא בשנית לפני הרשם " לעיון ולהכרעה", כך בלשון התקנה, בין אם הוא מעוניין לבקש הפחתת העירבון ובין להגדילו (ר' גם רע"א 1723/91 נתן נסטל נ' אריה בר נוי ואח', פ"ד מה (5) 83, סעיף 5).     

9.         עוד נפסק, כי בין יתר השיקולים לקביעת גובה העירבון נמנים: מספר המשיבים כשאלה מיוצגים על ידי עורכי דין שונים, שווי המחלוקת נשוא ההליך, היקף ההליך ומורכבותו המשפטית והעובדתית וסכום ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה (ע"א 6371/99 ד.ר אלאלוף מתכות בע"מ נ' אשקריט מוצרי בטון בע"מ, תק-על 2000(3) 1521; פסק דינו של השופט ד' לוין בבש"א 367/89, הול נגד דננברג, פ"ד מג(4) 18). עוד יש לתת הדעת לתקנה 512(ב) לפיה יש להתחשב גם בשווי הסעד השנוי במחלוקת.

10.       בענייננו, לאור העובדה כי הסוגיה הטעונה הכרעה בערעור אינה מורכבת וסבוכה, ויש להניח שבהתאם לכך ההוצאות שייפסקו בה, שאת תשלומן מיועד העירבון להבטיח, לא יעמדו על סכום מאוד גבוה, הרי שיש מקום להפחית גובה העירבון שנקבע כמצויין לעיל.

11.        אשר על כן, על המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך 12,000 ש"ח עד ליום 23.8.08.  

12.        בהעדר הפקדה כאמור יירשם הערעור לדחייה ליום 6.9.08.     

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008), במעמד הצדדים.

                איתן אורנשטיין, שופט

רשם בית-משפט המחוזי בתל אביב-יפו